הסיפור של אליעזר

תחילת הדרך

כילד התחנכתי בבית-ספר דתי ותמיד האמנתי באלוהים. לא ממש העמקתי בחיי לבדוק לגבי הנושא של מי הוא אלוהים, רק הבנתי שאלוהים זו ישות בעלת עוצמה ששומרת על כולם ועוזרת לאלה שבאמת זקוקים לעזרה. עם הזמן המשכתי להאמין באלוהים אולם אט אט הפסקתי להאמין בתנ"ך כמשהו אמיתי. החלטתי שהעובדה שהתנ"ך אינו אמיתי לא סותרת את קיומו של אלוהים, וכך האמנתי באלוהים אך לא בתנ"ך. התעמקתי מאוד בפילוסופיה ומדע ולבסוף גם בא הספק לקיומו של אלוהים בכלל. לא הבנתי מדוע אני מאמין באלוהים שאין הוכחה לקיומו ולא הצלחתי למצוא הסבר או סיבה להאמין בו; בנקודה זו מתה האמונה שלי באלוהים.

 
שאלה של משמעות

הגעתי להבנות שהיו חשובות בחיי. חשבתי על המניעים האמיתיים שנמצאים בשורש ההחלטות שאנו עושים כל יום, על משמעות הקיום שלנו. שאלתי את עצמי: אם אני לא מאמין באלוהים, איך אני יודע מהי מטרתי בחיים? וכיצד אני יודע שאני אכן בדרך הנכונה? הבנתי שאני לא יודע, ושאין לי תשובות לשאלות האלו. מאותו הרגע הבנתי שלא אוכל לענות על הקלה שבשאלות לפני שקודם אמצא מענה לשאלה - מהי מטרת חיי? ומה אני אמור לעשות ב"ארגז החול" הזה הנקרא כדור הארץ, ולמה? הבנתי שעליי לחדול מכל מה שאני עושה ולעסוק אך ורק בשאלה בסיסית זו, פן אמצא את עצמי בונה את חיי על החול המתעתע במקום על סלע האמת.

החיפוש אחר קיומו של אלוהים

מאותו הרגע ניסיתי למצוא בעצמי הוכחות לקיומו של אלוהים, תוך שאני מסרב להתייעץ עם אנשים מאמינים, שכן הייתי בטוח שכל מה שיש להם זאת אמונה גרידא, ואני מחפש הוכחות מוצקות. התשובות שהגעתי אליהן היו נוראיות; האמנתי שאנחנו ישויות פיזיות, כימיקליות וחשמליות, ללא רוח או נשמה. כמו רובוטים, רק יותר מתוחכמים ומורכבים. אט אט גיבשתי דעה שבני אדם הם פשוט בע"ח שאינם שונים משאר בע"ח, ושהם חושבים שהם מיוחדים מהסיבה הפשוטה שהם כרגע הגזע השליט, אך גם הוא יכחד יום אחד, יחד עם כל הזיותיו על היותו ברוא בצלם אלוהים. ניסיתי לחיות על-פי הלך הרוח הזה אך ללא הצלחה רבה,שכן משהו בתוכי התנגד למסקנות הללו, אך אני החלטתי שלא אטמון את ראשי בחול; תהיה המציאות אשר תהיה, אני מעדיף אמת מחרידה ונוראה מאשר שקר נעים ומלטף. רציתי לדעת את האמת לגבי קיומי עד לעומק עצמותיי ולא הייתי מוכן להתפשר עם שום רגש שבי. הייתי מתוסכל. סירבתי  להאמין שאלוהים קיים, אך האפשרות שהוא אינו קיים לא הביאה לי נחמה, שכן המסקנות אליהן הגעתי היו מרות וקשות.
 

המסיבה

בעוד אני חושב על הדברים, מצאתי את עצמי במסיבת רוק בבית של חבר. כאשר הייתי במסיבה מלא במחשבות האלו, הבטתי בכל האנשים ששם, ראיתי את ריקנות החיים, וראיתי את ריקנות האנשים במסיבה. הבטתי בהם כרובוטים חסרי נשמה ללא משמעות והכל היה כל כך מגעיל בעיניי. ניסיתי להבין אם אני משתייך לאחת מן הקבוצות במסיבה- אלו הרוקדים,אלו המתמסטלים או אלו העוסקים בתענוגות החיים. אבל הבנתי שאין לי כל חלק עם אותן גישות שראיתי, ועדיין אין לי תשובה באיזו דרך עליי ללכת. סערת המחשבות בראשי התחזקה יותר ויותר, ועזבתי את המסיבה באמצע כאשר התסכול מריקנות החיים רק הלך וגבר בתוכי.
 

בדרך הביתה

בדרכי הביתה עם סערת המחשבות בראשי וללא תשובות, חשבתי; מהי הדרך שבה אלך, מהו כיוון חיי? מהו השביל שאותו אקח בהבנה של המציאות הזו? בעודי הולך מצאתי את עצמי לפתע על הברכיים באמצע הרחוב, בוכה. אמרתי לעצמי "קום!!, מה אתה בוכה? מה אתה סיסי? אתה חזק, עליך להיות חזק, קום מהרצפה" אך לא יכולתי לקום או להפסיק את הבכי. הבטתי סביב ולהקלתי המעטה ראיתי שאין איש, ותוך כדי כך התחלתי לעשות דבר שאסרתי על עצמי לעשות והוא - להתפלל לאלוהים...
 

התפילה

אני לא זוכר במדויק מה אמרתי בתפילתי אך זה היה משהו כזה: "אלוהים מאז שהייתי קטן הייתי מבקש ממך שתעזור לי עם חברים, בלימודים, עם הורים, עם בנות וכו', חלק מבקשותיי היו מתקבלות וחלקן האחר לא, אולם כרגע אני מבין מה חשוב באמת ואני לא בא אליך בעוד בקשה סתמית של ילד קטן. אלוהים, אני אומר לך שאני אוהב אותך ורוצה שתהיה קיים, אני לא מבקש ממך משהו אנוכי לעצמי אלא רק שתהיה קיים ולא יותר. למה אתה לא קיים?!! אם אתה לא קיים אני לא רוצה לחיות בעולם המגעיל הזה שבו אין צדק ואין רחמים מלבד הצדק והרחמים האנושיים. אין לי בעיה לשמור את המצוות הקשות והקפדניות ביותר, אני בשמחה אעשה אותן, אבל אני לא יכול שכן אני לא יודע אם אתה בכלל קיים, ועל-פי מה שאני חקרתי רוב הסיכויים שאתה לא קיים ואני כרגע פשוט מדבר לעצמי כמו ילד טיפש וחלש. אני לא יכול להאמין בך ולשמור את המצוות כיוון שאני לא מצליח למצוא הוכחות לקיומך, מה גם שלא עשית ממש משהו שאדע שאתה קיים וזה מחזק את הסיכוי שאינך קיים, כיוון שאני מניח שאם היית קיים היית עושה משהו כדי שאנשים כמוני שבאמת רוצים להאמין אבל לא יכולים עקב חוסר ההוכחות יוכלו להאמין בך וללכת אחריך. או שאתה פשוט מעדיף לא לעשות זאת מסיבה שאינה ברורה לי, אך מותירה אותי בלתי מאמין. מצד שני לא הצלחתי למצוא את דרכי ומטרתי במציאות שבה אתה לא קיים, שכן בעולם כזה הכל כל כך מגעיל. לכן האפשרות היחידה שנותרה לי היא לסיים את חיי כאן על הארץ בתקווה שאראה אותך לאחר שאמות, ואם לא אז עדיין ההחלטה הזו עדיפה על פני חיים בעולם שבו אתה לא קיים. אני מניח שאם אתה קיים אז לא יהיה לי טוב – גיהינום או משהו כזה, אך עדיין זו ההחלטה העדיפה מבחינה לוגית, שכן אף אם אהיה בגיהינום אשמח על שני דברים: אחד – אדע שאתה קיים, שתיים – אדע שיש לאנשים מסוימים בעולמנו סיכוי למקום טוב יותר מאשר עולם שבו אתה לא קיים. מלבד הסיבות שהסברתי עד עכשיו; המציאות שבה אתה לא קיים היא כגיהינום לכל בני האדם. אני כבר לא יכול לחיות יותר – אם אתה קיים ורוצה שאלך אחרייך ואשרת אותך אנא הוכח לי כי אתה קיים שכן אין משהו אחר יותר שיכול לגרום לי ללכת אחריך ואני לא מוכן לשקר לעצמי.”
 

התכנית להתאבד

לאחר התפילה בכיתי לעוד זמן מה, ניגבתי את הדמעות ומאותו הרגע הייתי נחוש להתאבד.
לא החלטתי להתאבד מתוך סערת רגשות או מרגע דרמטי של החלטה אימפולסיבית כי אם כמסקנה רציונאלית של כל התהליך שהסברתי לאלוהים ולעצמי בתפילה. מאותו הרגע המטרה שלי הייתה לסיים את חיי ועקב כך שאפתי להשלים אותה כפי שהייתי משלים כל משימה – בצורה יעילה וטובה. לאחר חישובים שונים, הגעתי למסקנה שהדרך היעילה ביותר תהיה בקפיצה ממקום גבוה.
 

צירוף מקרים או אלוהים?

עבר כשבוע מאז החלטתי את ההחלטה והייתי קרוב מאוד לביצועה, המקום כבר נקבע, הדרך בה אבצע את המשימה גם נקבעה, תאריך מדויק עדיין לא היה לי אך ידעתי שזה קרוב במרחק של מספר ימים. באותו הערב ראובן חברי הטוב, דיבר איתי כאשר הלכנו על החוף בשיחה אישית שאני לא ממש זוכר את תוכנה שכן בראשי דבר אחד בלבד – מותי הקרב. בעודי מלווה את ראובן לביתו מהחוף, כבר הגיע הלילה וברגע הפרידה ראובן פנה אליי ואמר: "אלי, יש לי משהו לספר לך, בוא נעלה אליי הביתה.” ממש לא היה לי כוח למשהו גדול באותו לילה ואין לי כוח יותר להיות חבר מבין של איזו בעיה גדולה שיש ל"רובוט הזה”, אז ניסיתי לצאת מזה אבל ראובן התעקש והלכנו אליו הביתה. בביתו היינו בסלון רק שנינו והוא התחיל לספר לי באופן כללי על כך שהנושא קשור לעולם ולחיים ולמשמעות החיים ואחרי זמן מה הגיע לנקודה וסיפר שהוא מאמין באלוהים ובישוע כמשיח המובטח, וסיפר לי עדויות על ניסים שקרו ועל כך שאלוהים קיים ושהעולם הרוחני קיים ובאותו הרגע נזכרתי בבקשתי לפני שבוע "אלוהים אם רק תראה לי שאתה קיים אלך אחריך ואעשה כל מה שתקבע ואקיים את כל המצוות שתבקש, רק תהיה קיים" ושאלתי בליבי את אלוהים "אלוהים האם הדברים שהוא עכשיו מספר לי, האם הם באמת אמיתיים? האם זה אתה? האם אתה אומר לי שאתה קיים?" לא הייתי בטוח עדיין שכן זה בהחלט יכול היה להיות צירוף מקרים מוזר. לרגע הבנתי שאני מכיר את ראובן כבר חמש שנים ומתוך סקרנות בלתי נשלטת קפצה מפי השאלה "ראובן, אנחנו חברים טובים כבר חמש שנים ורק עכשיו אתה מספר לי את זה על עצמך ועל משפחתך? מדוע לא סיפרת לי עד היום?” ראובן הודה שאכן הסתיר זאת ממני עד עכשיו שכן חשש מתגובתי, אך בימים האחרונים סיפר שראה חלום ובחלום הזה הוא ראה אותי מאמין באמונתו. אותו חלום בדיוק חזר על עצמו יום אחר יום עד היום ולכן הבין שאלוהים דוחק בו לספר לי על אמונתו. מהרגע שהוא סיפר לי על החלום נשברתי ואמרתי שאין סיכוי שזה רק חלום, ומאותו הרגע ידעתי שאני רוצה להאמין בזה, יהיה אשר יהיה, שכן כל כך רציתי את האמת.

כניעה לאמת וחיים חדשים

באותו הלילה בסיום השיחה התפללתי תפילה שהייתה בערך ככה:
"אלוהים, מה שקרה עכשיו כל כך מוזר, אבל מה? ישוע המשיח? לא ציפיתי לזה, התכוונתי לאמונה הדתית כמו החרדים או הדתיים, אבל זה? אני יודע שזה הולך לגרום בלאגן גדול לקרוביי כשישמעו על כך, אך לא אכפת לי, שכן סוף סוף אני יודע את האמת וקיבלתי אותה ממך ותהיה זו טיפשות מוחלטת לא להחזיק במה שקיבלתי ממך, לא משנה מה יאמרו האנשים עליי, לא אכפת לי, אתה קיים ואני אלך אחריך לכל מקום שאליו תקחני"