הסיפור של דן

ילדות

אבא שלי עלה לבדו מתורכיה, אמא שלי עלתה לבדה מצרפת. הם נפגשו בקיבוץ בישראל, התאהבו, התחתנו, והביאו את אחותי, אחי ואותי לעולם. מאז שאני זוכר את עצמי, אבא היה חוגג את החגים, אך לא יותר מזה. הוא די אתיאיסט. אמא שלי, מצדה, באה ממשפחה קצת יותר מסורתית - כמו הרבה משפחות יהודיות בגולה, או בצרפת, ליתר דיוק. סבא שלי (אבא שלה) נהג ללכת לבית-כנסת, וסבא שלו היה הרב הגדול של קונסטנטין, באלג'יריה, משם הם באו. היום הרב הזה קבור בדימונה, ויש שם הרבה נרות.

בילדות המוקדמת (מאד) הלכתי לבית הכנסת ביום כיפור עם אמא שלי. באיזשהו שלב היא הפסיקה ללכת - אמרה שאין לה כוח לעמוד שם כל כך הרבה שעות. אני המשכתי אפילו לבד עוד שנה או שנתיים, ואז הפסקתי גם אני. אופניים היה לי יותר כיף. קצת אחרי שסיימתי תיכון בכפר-סבא, וקצת לפני שהתגייסתי לצה"ל, החיים שלי לקחו פנייה טובה, אבל בשביל הסיפור הזה צריך לחזור קצת אחורה.

שנטיפי

עוד כשהייתי בחטיבת הביניים וויתרתי על האמונה בקיומו של אלוהים עליה גדלתי, מפאת הידע שצברתי בביולוגיה, אסטרונומיה ושאר המדעים.

לקראת סוף השנה הראשונה שלי בתיכון (כיתה י') נסעתי עם חבר לפסטיבל שנטיפי בחג השבועות. נסענו בעיקר בשביל ההופעות המרכזיות שהיו בערבים. במשך היום לא היו לנו הרבה מה לעשות, ואת הזמן ניצלנו בשוטטות ובהשתתפות בכל מיני סדנאות. באחד הבקרים, כשהייתי בדרכי למתחם הסדנאות, עצר אותי אדם שקרא אלי בקול (ובמבטא אמריקאי בולט) לבוא אליו ולקבל ספר בחינם. לא אלאה בפרטים, אך השורה התחתונה היא שאני לא השתכנעתי בכך ש"ספר הקודש של הדת הנוצרית" ניתן סתם כך בחינם, ולבסוף הסכמתי לקבל את הספר, ובתמורה אני אקרא אותו בעצמי.

וכך היה שבמהלך השנה השנייה וגם השנה האחרונה שלי בתיכון, נהגתי להסתובב עם עותק של הברית-החדשה בתיק, ואף לקרוא בו מידי פעם. תיארתי לעצמי שאני אגלה כמה דברים מעניינים בספר כל כך בלתי רגיל באזורינו, ובנוסף חשבתי לעצמי שאני גם אחד הישראלים והיהודים הבודדים שקורא ספר שכזה.

היהודים המשיחיים

בזמן לימודיי בתיכון הכרתי גם את רוני, שלמדה איתי בכיתת דוברי אנגלית והייתה חברה קרובה מאד של חברי הטוב ביותר, מאוחר יותר נהייתה גם ידידה טובה שלי. רוני, כך שמעתי מחברי, מאמינה ב"ישו", אך בכל זאת היא גם יהודייה. אני תהיתי איך זה יתכן, אך לא הייתה לו תשובה, ויש לומר גם שהנושאים "האלו" לא מעניינים אותו. בתור אדם שקורא בברית החדשה חשבתי שאני בטח כבר אבין משהו. עד סוף לימודינו הייתה לי הזדמנות לשמוע גם ממנה אישית על אמונתה, וגם להכיר את משפחתה.

כשסיימנו את הלימודים, חברינו המשותף התגייס מיד, ושאר הידידים היו עסוקים בענייניהם. לי ולרוני נשאר זמן מה לבלות ביחד, ואת הזמן הזה נצלנו בדיבורים על נושאים כגון דת, אמונה, פילוסופיה וכו'. כשהגיע תאריך הגיוס שלה (אני הייתי האחרון מבין כל החברים) היא הציעה לי לפגוש את אביה אשר מרצה על הנושאים הללו, וכך התחלתי להיפגש עם אביה.

הפגישות עם אביה התקיימו בערך פעם בשבוע. בפגישה הראשונה הגעתי כשבידי אותו עותק של הברית החדשה יחד עם תנ"ך מלא. היו לי כמה שאלות בסיסיות, ביניהן הערתי עד כמה אני מסכים עם דבריו של ישוע בעניין הצביעות שמאחורי דת וכד'. אך הייתה לי בעיה; איך הוא יכול לבוא ולהכריז על עצמו בתור "בן-אלוהים" וגם "אני ואב אחד", כשכתוב בבירור "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד". אבא של רוני העיר שאלו שאלות טובות מאד, ומאותה פגישה בעצם לא נגענו בברית החדשה כלל, אלא רק בתנ"ך.

פתיחת העיניים

בחודשיים הראשונים בהם נפגשתי עם אבא שלה עברנו על בריתות שונות בתנ"ך שנכרתו בין אלוהים לבני האדם, כמו גם על קטעים שעוסקים באחדות של אלוהים. בכל הפגישות האלו הוא נתן לי לקרוא ולהקריא, והיה שולח אותי הביתה עם 'שיעורי בית', למשל "קרא את פרקים ז'-ט' בספר ישעיה. חשוב לציין שבמשך כל הזמן הזה אני חשבתי שאני אערים עליו, שכן אני כבר יודע לאן הוא חותר עם כל הטיעונים והקטעים שלו. הרי קראתי את הבשורות. מה שהחלטתי לעשות – כדי ללכת על בטוח – היה לקרוא כל דבר בתוך ההקשר שלו, ולא לתת לו להראות לי רק תמונה חלקית. כך קרה שקראתי מישעיה א' עד כ' כמו גם במקרים אחרים.

התוצאה של כל הקריאה הזו הייתה תגלית של כל אותם דברים שלא לימדו אותי בבית-הספר. כאילו הסתירו אותם! את ישוע ראיתי כמעט בכל מקום שקראתי – ישעיה מ'-ס"ו, זכריה ב', י"ב, ירמיה ל"א, בראשית י"ח, ל"ב, ועוד ועוד. לבסוף כבר הבנתי שמה שקראתי בבשורות פשוט נכון ואמיתי. מה שנותר היה לברר מיהם האנשים האלה שמאמינים בזה. שכן ברור שהכנסייה לא ממש מתפקדת לפי תורתו של ישוע.

הופתעתי לגלות שיש קהילה של יהודים משיחיים לא קטנה בכפר-סבא. העובדה שקירות הקהילה היו ריקים מסמלים, ושחברי הקהילה באים מכל כך הרבה מדינות ועמים שונים ומהללים את אלוהים (עד כמה שהשירים היו לי מעט זרים), מאד הרשימה אותי. אפשר לומר שאז כבר האמנתי באמיתות הדברים.

בחודשים שבאו אחר כך אלוהים גם הראה לי מהי אהבתו, וכן מהו החטא. זה תהליך ארוך שנמשך עד עצם היום הזה...