פחד. חרדה.
‍
כולנו חווים את זה, כולנו יודעים איך זה מרגיש. כולנו מנסים להתמודד עם זה כל הזמן, אבל בינינו, לא תמיד אנחנו מצליחים.
‍
אבל יש דרך להתגבר על הפחד! מיליונים הצליחו בדרך הזאת, ותיכף נגלה איך, אבל לפני זה: מה זה פחד בעצם, ולמה אנחנו מפחדים?
‍
אנחנו לא מדברים על פחד בריא — נגיד, התגובה הטבעית שלנו כשמשאית דוהרת לכיוון שלנו. הפחד הזה עוזר לנו להתגונן מפני סכנות מיידיות וברורות ולשמור על עצמנו.
‍
אנחנו מדברים על פחדים וחרדות כמו: איך אני אסיים את החודש? מה אם אני או הקרובים שלי נמות מסרטן או ממחלה קשה? מה אם יקרה אסון לבן שלי בצבא? מה אם ידחו אותי? הדאגות האלה שמתרוצצות לנו בראש משפיעות על הרגשות שלנו, על ההחלטות שלנו, על היחסים, על הבריאות — על כל החיים שלנו.
‍
אנשים מגיבים למצבי חרדה בכל מיני דרכים — לפעמים נלחצים, לפעמים מדחיקים, לפעמים משחקים אותה גיבורי-על ולפעמים קצת מהכל ביחד.
‍
אז מה בעצם קורה כשאנחנו נלחצים? נניח שהיה לכם ויכוח עם הבוס בעבודה. מתחילות חרדות: "הוא... הוא בטח יפטר אותי! "איך אני אחזיק את הדירה?
‍
"יו, מה זה יעשה למשפחה שלי? גם כה תקופה מלחיצה!"
‍
כל מחשבה מדאיגה כזאת משחררת בגופנו עוד ועוד "הורמוני לחץ", שלפי המחקרים, מגבירים את הסיכויים למחלות לב, לסרטן, לבעיות בנישואים, לדיכאון קליני ועוד. הם אפילו מפחיתים את רמת ה-IQ שלנו וגורמים להשמנה!
‍
אבל רגע! כולה הייתה אי-הסכמה, ותראו לאן הגענו! כשאנחנו נותנים ללחץ ולדאגה להשתלט עלינו, אנחנו לא רואים את המצב כמו שהוא, כל זבוב הופך לפיל, ובסוף אנחנו רק מזיקים — גם לעצמנו, גם לאחרים,  וגם לא באמת פותרים משהו.
‍
אוקיי... אבל מה עם הדברים המפחידים שכן יקרו? אומרים שיש שני דברים בטוחים בעולם הזה: מיסים ומוות. עם מיסים אנחנו חייבים להתעסק כל הזמן, אבל מה לגבי המוות?
‍
הרי רוב הסיכויים שאתם לא בדיוק קמים בכל בוקר ומתחילים לדמיין בשמחה את המוות שלכם! אתם לא אומרים, "וואו, איזה כיף זה יהיה! אני כבר לא יכול לחכות!"
‍
אז למה אנחנו לא רוצים לחשוב על המוות? כי זה דבר מפחיד — לא יודעים מה יהיה אחרי.

אנחנו מעדיפים לספר לעצמנו שהכל יהיה בסדר, שיש עוד זמן, ובינתיים אנחנו מתמקדים בקריירה, או במשפחה, צופים בטלוויזיה, גולשים באינטרנט. וכמובן שהדברים האלה לא רעים כשלעצמם, אבל עם יד על הלב, האם הם יכולים להעלים את בעיית המוות?
‍
לפעמים אנחנו מגיעים למסקנה שאנחנו צריכים לקום, להסתכל לַפחד בעיניים ולקחת את העניינים לידיים. רק ככה זה יעבוד!
‍
הנטייה שלנו הרבה פעמים היא להסתמך על הידע שלנו, הכוח שלנו, היכולות שלנו. אבל האם זה באמת תמיד מספיק?
‍
אחד הפחדים הכי שכיחים של בן האדם הוא טביעה. וב-1911 קבוצת מהנדסים מבריטניה סיימה לבנות אונייה שהם הגדירו כ"חסינה מטביעה". כמאה אלף איש התאספו כדי לצפות בהפלגת הבכורה של האונייה הגדולה, החזקה והבטוחה שהעולם ידע אי פעם!
‍
אמרו עליה, "אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו לא יוכל להטביע את האונייה הזאת."
‍
לאונייה הזו קראו טיטאניק, וסופה הטראגי מוכר וידוע לכולנו.
‍
קרה לכם פעם שחשבתם שאתם בשליטה, אבל בסוף הכל השתבש? אנחנו לא כאלה חזקים וחסינים כמו שאנחנו אוהבים לחשוב. יש דברים שאנחנו אפילו לא רואים שיכולים להרוס לנו הכל.
‍
יש מצבים בחיים שהכסף שלנו, החוכמה שלנו, הכוחות שלנו מגיעים לקיצם. ויום אחד גם אנחנו נגיע לקיצנו, ואז מה? מה יוכל לעזור לנו ברגע הזה? אולי צריך דווקא לשאול: "מי יוכל לעזור לנו?"
‍
האמת היא שיש מי שלא רק יכול לעזור, אלא גם רוצה לעזור. הרי מישהו ברא את כל היקום הזה — את השמש והכוכבים, את השמיים והים, את ההרים ובעלי החיים. הוא אותו אחד שברא גם אותנו, בני האדם. למישהו הזה קוראים אלוהים.
‍
אלוהים הוא אבא אוהב שמשתוקק להיות איתנו, ילדיו. הוא מזמין אותנו לבוא אליו ולמצוא בו ביטחון וחיים אמיתיים. הבעיה היא שלפי התנ"ך יש משהו שמפריד ביננו לבין אלוהים — הרי הוא קדוש... ואנחנו... לא בדיוק. ל"משהו" הזה שמפריד ביננו קוראים חטא.
‍
חטא זה כשאנחנו לא מצייתים לאלוהים — זה לשקר, לחמוד, לחשוב רעה על הזולת, להתנהג באנוכיות, ולחיות בדרך שלנו כאילו אנחנו אלוהים. אם אנחנו כנים עם עצמנו, מי מאיתנו לא עשה את הדברים האלה, ועוד דברים רבים? האמת היא שזו מגפה עולמית. האנושות חולה במחלה קשה וסופנית, מחלת החטא!
‍
ולפי התנ"ך, תוצאת החטא היא מוות, ניתוק לתמיד מאלוהים, בורא החיים — ועונש נצחי במקום שאנחנו לא מאחלים לאף אחד. (יחזקאל יח 4, דניאל יב 2, ועוד.) אבל יש חדשות טובות! אלוהים הכין דרך מילוט מהמוות הזה ומהפחד שקשור אליו — דרך שמובילה לחיים.
‍
עכשיו, כדי לקבל סליחה על חטא, אלוהים אמר שצריך קורבן: "כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11). ואלוהים הבטיח בתנ"ך שהוא עצמו ישלח את הקורבן המושלם, המשיח, שישלם את מחיר העונש שלנו בדם שלו — שימות במקומנו.
‍
בישעיה נג כתוב על המשיח: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ" (פס' 6). המשיח "נגזר מארץ חיים, מפשע עמי" (פס' 8). אבל זה לא הסוף. כי כתוב שאחרי מותו, הוא: "יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח" (פס' 10). כלומר הוא יקום לתחייה, ויצליח במשימה שלשמה נשלח. מי זה יכול להיות?
‍
יש רק אחד בכל ההיסטוריה שהגשים את הנבואות האלה ועוד נבואות ספציפיות רבות על משיח ישראל. קוראים לו: ישוע, ישוע מנצרת.
‍
בניגוד למה שרבים חושבים, ישוע היה נאמן לתנ"ך כל חייו. הוא משלנו, צאצא של דוד המלך. הוא התהלך כאן בישראל לפני אלפיים שנה, הוא מת עבור חטאינו וקם מן המתים. יותר מחמש מאות יהודים ראו אותו חי אחרי שהוא מת! ומה כל זה אומר לגבינו? בתקומה שלו, ישוע המשיח ניצח את המוות, ולכן הוא יכול לתת לנו חיים לנצח עם אלוהים, במקום שלא תהיה בו דמעה.

ישוע אמר: "אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים. הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם אִם יָמוּת" (איגרת יוחנן הראשונה יא 25, הברית החדשה).
‍
בישוע, במקום אשמה יש סליחה, במקום פחד יש שלום, במקום ניתוק מאלוהים יש קשר אישי וקרוב איתו.
‍
לא מגיע לנו לקבל אף אחד מהדברים האלה, אבל ישוע עשה את כל זאת בשבילנו מתוך אהבה. הוא הקריב את חייו ושפך את דמו עבורֶךְ, עבורךָ.
‍
כל מה שעלינו לעשות, זה להאמין במשיח שאלוהים שלח, ישוע, ולהחליט:
"וואלה, אני לא אלך עוד בדרך שלי, אלא בדרך של אלוהים."
‍
ומי שמאמין בישוע כבר לא צריך לפחד, כי גם אם הדבר הכי נורא יקרה לנו, המוות, הוא רק מוביל לחיים לנצח!
‍
ישוע שחרר אותנו כדי שנוכל לחיות את החיים שלמענם נבראנו — להכיר את אלוהים ולהראות את אהבתו לאחרים בעולם השבור הזה. והוא מזמין כל אחד ואחת מכם להרפתקה המרגשת הזאת.
‍
יש כמובן עדיין אתגרים אמיתיים בחיים, אבל בסופו של דבר אלוהים משתמש גם בהם לטובתנו, כדי שנגדל ונתחזק. ובאמת אין ממה לפחד, "אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ?" (האיגרת אל הרומים ח 31, הברית החדשה).
‍
אנחנו יודעים, הרבה ממה שאמרנו הוא חדש ומפתיע עבורכם. ככה זה גם היה ליותר מחצי מיליון יהודים. אבל הם אזרו אומץ ובדקו בתנ"ך ובהיסטוריה והבינו שישוע הוא אכן המשיח, והאמינו בו. גם אנחנו התמודדנו עם חששות כמו, "מה יחשבו עליי אם אלך אחרי ישוע, מה יקרה לי?" האמת, יש לזה מחיר. אבל אין דבר בכל העולם שמשתווה לזה.
‍
ובמילים של הברית החדשה: בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים. בָּטוּחַ אֲנִי כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהֹוֶה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ (האיגרת אל הרומים ח 39-37).